המנהלת אמרה לי שהילדים שלי לא מטופלים...
חשבתי לעצמי שלא יתכן הרי הם לא מוזנחים בכלל והם אפילו נראים מפותחים לגילם.
הכוונה שלה הייתה שיש להם צרכים מיוחדים כמו שבישביל שהם יהיו בסדר צריך ללכת איתם ולתת להם הרבה יחס אישי.
אז נכון. לילדים שלי יש צרכים מיוחדים ועם ילדים עם צרכים מיוחדים המערכת לא יכולה להתנהל כפי שהיא. מבחינה רגשית הילדים שלי כמו ילדים של גנון.
בגלל שלילדים שלי יש צרכים מיוחדים ובישביל שהם יוכלו להיות בסדר צריך להיות איתם ולתת להם צומת לב כל הזמן זה תפקיד ההורים ולא תפקיד בית הספר.
בגלל שעברתי בחיים המון ולא יכולתי לתת להם ועכשיו המצב יותר טוב ואני יכולה לעזור להם יותר
לבית הספר אין סבלנות בגלל שהוא צריך לנהל כיתות עם הרבה תלמידים ולא כל אחד יכול לקבל את הצרכים הרגשיים שלו שהוא היה אמור לקבל בבית והוא מחפש אותם בבית הספר בדמות חסכים בצומת לב ובעיות התנהגות.
אז המנהלת צודקת.
הילדים שלי באמת לא מטופלים וזה בשל מצב סוציאקונומי ותקופה של הרבה שינויים סביבתיים בעת האחרונה שגם גורמים לילדים להיות זקוקים יותר מילדים אחרים לצרכים רגשיים.
הילדים לא מטופלים גם בשל בעיות תקציביות וגם בשל ההתנגדות שלי לתת להם תרופות פסיכיאטריות למען השתלבותם ה"קלה" במערכת.
השתלבות במערכת זה לא בכל מחיר! ועדיף מסגרת שנותנת גם יותר מענה לצרכים הרגשיים שלהם בדומה לבית ביחס אישי והשקעה כמו שמצופה ממערכת חינוך. אפילו שיהיו במסגרת ששם שרים להם יותר שירים ונותנים להם יותר יחס ואפילו משחקים.
אך למערכת החינוך אין משאבים להשקיע בילדים כאלה בישביל שהם יצליחו ויהיו בסדר ולכן הם מעדיפים אפילו לסמם את הילדים ובלבד שיראו כאילו הם משתלבים.
המנהלת צודקת שסיפרתי לה שלילד משעמם בשיעור הנדסה ולכן הוא לא רצה להגיע לבית הספר
היא לא ראתה בכך שהילד הגיע בכלל איזה שהוא השג ביחס למצבו או איזה שהוא השג שלי שהצלחתי להביא אותו לבית הספר ולשלב אותו.
היא טוענת גם שהמצב של הילדים רק ילך ויחמיר ובכך היא יוצרת נבואה שמגשימה את עצמה.
והיא צודקת שמערכת אמורה להתנהל בצורה מסויימת ושאי אפשר לבדר את הילדים בשיעור...
אך יחד עם אמירה זו שלה שלא יכולים לבדר את הילדים בשיעור כדי שיהיה להם מעניין
ויחד עם הצדק הזה שלה היא לא שמה לב שהיא מפספסת את העיקר
ושבאמירה זו היא למעשה מצהירה שמסגרת חינוכית היא משהו שדורש מהילדים הרבה בכפיה ונעשה באוירה לא נעימה ומי שהכי נפגע מכך וזה יותר לו יותר נזק הם דוקא רוב הציבור שנמצא בשכבות החלשות של החברה ואנשים קשיי יום.
אכן מערכת החינוך היא לא בייביסיטר ולא צוות בידור לילדים כדי שיהיה להם מעניין...
ובגלל שזה לא ככה רוב הילדים לא רוצים לשהות בבית הספר
הם יודעים שהמערכת הזאת היא קשה ולא מתאימה להם
ולא נותנת מענה לצרכים שלהם כילדים
והמערכת יודעת להגיד שזה תפקיד ההורים.
בתי הספר היום נמדדים בהשגים הלימודיים שהם מצליחים להוציא מהתלמידיםכמו
בתי הספר נחשבים למצויינים משום שאת כל התלמידים הגרועים גורמים להם לנשור ולעזוב למסגרות אחרות וכך בית הספר נראה סטטיסטית כאילו שכולם הצליחו בו
יחד עם זאת מספר התלמידים שניגשים לבחינות הבגרות רק יורד ויורד
ואלה שניגשים דואגים שהם יהיו איכותיים לפי איך המערכת מתנהלת
רק מי שעובר את כל המסוכה הזאת מקבל תעודת בגרות
הרוב שניגשים הם כאלה שיכולים ולכן יוציאו בגרות
אבל מדינה לא יכולה להתנהל בצורה כזאת שמעט מאוד מצליחים לגשת ולעבור את הבחינות שאמורות להיות חינוך ציבורי.
ולא יכולים לטעון שההשגים שלנו הם מעולים אם תלמיד אחד ניגש לבגרות והצליח ולהגיד סטטיסטית שהוא מייצג את הניגשים לבחינות במדינה ולכן המדינה שלנו על רמה
וזה משום שכולם בדרך נשרו.
בנוסף אני חושבת שהילדים צודקים בקשר למערכת החינוך שלא טוב להם ושהשיעורים משעממים.
אך גם ההורים צודקים שהם רוצים השגים
וגם המורים צודקים שבית ספר צריך להיראות כמו בית ספר
אני אחשוב על מודל שטוב לכולם בהתחשב בצרכים...
ולדעתי המדינה צריכה להשקיע הרבה יותר בחינוך ובתנאי החינוך והסביבה של ילדי ישראל ולא לסמוך על ההורים אם היא רוצה אזרחים איכותיים בעתיד שלא יברחו מפה.
חשבתי לעצמי שלא יתכן הרי הם לא מוזנחים בכלל והם אפילו נראים מפותחים לגילם.
הכוונה שלה הייתה שיש להם צרכים מיוחדים כמו שבישביל שהם יהיו בסדר צריך ללכת איתם ולתת להם הרבה יחס אישי.
אז נכון. לילדים שלי יש צרכים מיוחדים ועם ילדים עם צרכים מיוחדים המערכת לא יכולה להתנהל כפי שהיא. מבחינה רגשית הילדים שלי כמו ילדים של גנון.
בגלל שלילדים שלי יש צרכים מיוחדים ובישביל שהם יוכלו להיות בסדר צריך להיות איתם ולתת להם צומת לב כל הזמן זה תפקיד ההורים ולא תפקיד בית הספר.
בגלל שעברתי בחיים המון ולא יכולתי לתת להם ועכשיו המצב יותר טוב ואני יכולה לעזור להם יותר
לבית הספר אין סבלנות בגלל שהוא צריך לנהל כיתות עם הרבה תלמידים ולא כל אחד יכול לקבל את הצרכים הרגשיים שלו שהוא היה אמור לקבל בבית והוא מחפש אותם בבית הספר בדמות חסכים בצומת לב ובעיות התנהגות.
אז המנהלת צודקת.
הילדים שלי באמת לא מטופלים וזה בשל מצב סוציאקונומי ותקופה של הרבה שינויים סביבתיים בעת האחרונה שגם גורמים לילדים להיות זקוקים יותר מילדים אחרים לצרכים רגשיים.
הילדים לא מטופלים גם בשל בעיות תקציביות וגם בשל ההתנגדות שלי לתת להם תרופות פסיכיאטריות למען השתלבותם ה"קלה" במערכת.
השתלבות במערכת זה לא בכל מחיר! ועדיף מסגרת שנותנת גם יותר מענה לצרכים הרגשיים שלהם בדומה לבית ביחס אישי והשקעה כמו שמצופה ממערכת חינוך. אפילו שיהיו במסגרת ששם שרים להם יותר שירים ונותנים להם יותר יחס ואפילו משחקים.
אך למערכת החינוך אין משאבים להשקיע בילדים כאלה בישביל שהם יצליחו ויהיו בסדר ולכן הם מעדיפים אפילו לסמם את הילדים ובלבד שיראו כאילו הם משתלבים.
המנהלת צודקת שסיפרתי לה שלילד משעמם בשיעור הנדסה ולכן הוא לא רצה להגיע לבית הספר
היא לא ראתה בכך שהילד הגיע בכלל איזה שהוא השג ביחס למצבו או איזה שהוא השג שלי שהצלחתי להביא אותו לבית הספר ולשלב אותו.
היא טוענת גם שהמצב של הילדים רק ילך ויחמיר ובכך היא יוצרת נבואה שמגשימה את עצמה.
והיא צודקת שמערכת אמורה להתנהל בצורה מסויימת ושאי אפשר לבדר את הילדים בשיעור...
אך יחד עם אמירה זו שלה שלא יכולים לבדר את הילדים בשיעור כדי שיהיה להם מעניין
ויחד עם הצדק הזה שלה היא לא שמה לב שהיא מפספסת את העיקר
ושבאמירה זו היא למעשה מצהירה שמסגרת חינוכית היא משהו שדורש מהילדים הרבה בכפיה ונעשה באוירה לא נעימה ומי שהכי נפגע מכך וזה יותר לו יותר נזק הם דוקא רוב הציבור שנמצא בשכבות החלשות של החברה ואנשים קשיי יום.
אכן מערכת החינוך היא לא בייביסיטר ולא צוות בידור לילדים כדי שיהיה להם מעניין...
ובגלל שזה לא ככה רוב הילדים לא רוצים לשהות בבית הספר
הם יודעים שהמערכת הזאת היא קשה ולא מתאימה להם
ולא נותנת מענה לצרכים שלהם כילדים
והמערכת יודעת להגיד שזה תפקיד ההורים.
בתי הספר היום נמדדים בהשגים הלימודיים שהם מצליחים להוציא מהתלמידיםכמו
בתי הספר נחשבים למצויינים משום שאת כל התלמידים הגרועים גורמים להם לנשור ולעזוב למסגרות אחרות וכך בית הספר נראה סטטיסטית כאילו שכולם הצליחו בו
יחד עם זאת מספר התלמידים שניגשים לבחינות הבגרות רק יורד ויורד
ואלה שניגשים דואגים שהם יהיו איכותיים לפי איך המערכת מתנהלת
רק מי שעובר את כל המסוכה הזאת מקבל תעודת בגרות
הרוב שניגשים הם כאלה שיכולים ולכן יוציאו בגרות
אבל מדינה לא יכולה להתנהל בצורה כזאת שמעט מאוד מצליחים לגשת ולעבור את הבחינות שאמורות להיות חינוך ציבורי.
ולא יכולים לטעון שההשגים שלנו הם מעולים אם תלמיד אחד ניגש לבגרות והצליח ולהגיד סטטיסטית שהוא מייצג את הניגשים לבחינות במדינה ולכן המדינה שלנו על רמה
וזה משום שכולם בדרך נשרו.
בנוסף אני חושבת שהילדים צודקים בקשר למערכת החינוך שלא טוב להם ושהשיעורים משעממים.
אך גם ההורים צודקים שהם רוצים השגים
וגם המורים צודקים שבית ספר צריך להיראות כמו בית ספר
אני אחשוב על מודל שטוב לכולם בהתחשב בצרכים...
ולדעתי המדינה צריכה להשקיע הרבה יותר בחינוך ובתנאי החינוך והסביבה של ילדי ישראל ולא לסמוך על ההורים אם היא רוצה אזרחים איכותיים בעתיד שלא יברחו מפה.
